<h1>הבתים — שערי תפילה שער תשיעי</h1>
<h2>דף כד:</h2>
אין ממנין שליח צבור אלא גדול ששצבור בחכמתו ובמעשיו, ואם היה זקן הרי זה משובח ביותר. ומשתדלין להיות שליח צבור קולו ערב, ורגיל לקרות, ומי שלא נתמלא זקנו אע"פ שהוא חכם גדול לא יהיה שליח צבור מפני כבוד הצבור, אלא פורס הוא על שמע משיביא שתי שערות אחר שלש עשרה שנה, לר"ם. כתב הרב בעל התוספות לא אמרו נתמלא זקנו אלא להיות שליח צבור בקביעות, אבל שלא בקביעות הואיל והביא שתי שערות עובר לפני התיבה, ונראין דבריו, ורב נטרונאי גאון ז"ל כתב במקום (שיש) [שאין] שם מי שנתמלא זקנו מתפלל בן שלש עשרה שנה ויום אחד, מפני שהוא מחוייב בדבר ומוציא את הרבים ידי חובתן. ודבר של טעם הוא.
<h2>דף קי.</h2>
העוסק בצרכי רבים הרי הוא כעוסק בתורה ואינו מפסיק לתפלה. ויראה לי והוא שאינו מניח לעולם עסק הצבור מפני עסקיו, אבל מי שמניח צרכי צבור מפני עסקיו מפסיק הוא לתפלה כדרך שאמרו בעוסק בתורה במי שאין תורתו אומנותו ויש מי שחולק עלינו ואומר שצרכי צבור גדול מן התפלה לעולם ואינו מניח צרכי צבור מפני התפלה, ואנו כתבנו מה שנראה לנו. יש מי שכתב שחולה מעים פטור מן התפלה כמו שפטור מן התפילין. ויראה לי שאינו דומה כי מה שפטרוהו מן התפילין מפני קדושת התפילין שזהו גופי תורה וקדושתן חמורה, וצריך שלא יפיח בהן, אבל ק"ש ותפלה אין שם קדושה אלא בעת הדבור, ואם יפיח בעת התפלה בעוד שמתפלל יפסיק עד שיכלה הריח ויחזור לתפלתו.
